בהמשך לפוסט הקודם, הנה עוד קנווס שהכנתי עם ענת. הפעם הקנווס ניתן באהבה לחברה שעברה לבית חדש.
תמיד אני מתלבטת אם לתת מתנות עבודת יד. מצד אחד זאת השקעה אדירה של זמן ואנרגיה מצידי (הרבה יותר קל ללכת לקנות משהו בחנות) ומצד שני, אולי המקבל לא אוהב את הסגנון ואולי הוא יחשוב שזאת בכלל קמצנות להכין משהו לבד ולא לקנות.
אבל במקרה הנדון, זאת חברה מספיק טובה שיכלתי להגיד לה: "לא יפה, אל תתלי, אני לא אעלב". אבל בסוף היא אהבה :-)
והנה קצת תקריבים:
תמיד אני מתלבטת אם לתת מתנות עבודת יד. מצד אחד זאת השקעה אדירה של זמן ואנרגיה מצידי (הרבה יותר קל ללכת לקנות משהו בחנות) ומצד שני, אולי המקבל לא אוהב את הסגנון ואולי הוא יחשוב שזאת בכלל קמצנות להכין משהו לבד ולא לקנות.
אבל במקרה הנדון, זאת חברה מספיק טובה שיכלתי להגיד לה: "לא יפה, אל תתלי, אני לא אעלב". אבל בסוף היא אהבה :-)
והנה קצת תקריבים:
מקסים!!!
ReplyDeleteאני אוהבת.
ואני בדיוק כמוך - תמיד תוהה אם שייך להביא מעשה יד
אני מקווה שאת רואה איזה הבדלים יש בין שני הקנבסים.
ReplyDeleteבזה הראשון היית ממש מאופקת , בפרחים שבא אחריו כבר די השתחררת , אללי אללי מה שאת תעשי בבאים אחריהם ..
שמחה שהיא נהנתה ומאושרת שכיף לך במיקס.